למה אנו מעבירים את המחממים שלנו לתהליך “אימוני לחות” קשים
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירי חשמל. יש שם אדים בכל מקום, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, ושינויי טמפרטורה שעלולים לגרום לתרמוסטט להתעוות. אם המחמם אינו מיוצר כדי לעמוד בתנאים האלה, החומרים המבודדים שלו נהרסים, או שהחלקים הפנימיים שלו נקורים. לכן אנו לא סומכים רק על התכניות הטכניות. אנו מעבירים כל שליחה של המנורות שלנו לתהליך אימונים קשים של חום ולחות, לפני שהן יוצאות מהמחסן שלנו. המאבק נגד הלחות העניין עם אדי המים הוא שהם לא נשארים רק בחוץ – הם חודרים פנימה. במחממים זולים, הלחות חודרת דרך הסגירות ופוגעת בחיבורים החשמליים. כדי למנוע זאת, אנו מדמים סיטואציה של רחצה באדים במשך עשור, בתוך כמה ימים בלבד. אנו מעלים את הטמפרטורה ואת הלחות בו זמנית, כדי לחשוף את כל החולשות הסמויות של המחמם. אם הסגירה לא טובה מספיק, או שהשכבה המבודדת דקה מדי, המנורה עלולה להתפוצץ או לגרום לניתוק החשמל. זה בדיוק מה שאנו רוצים – שהמנורה תכשל במעבדה שלנו, ולא בחדר האמבטיה של הלקוח שלנו. שמירה על בטיחות כשהמקום רטוב, החשמל מתנהג אחרת. חומרים מבודדים אינם עובדים כראוי כשהם רטובים. המנורה עשויה להיראות מושלמת כשהיא יבשה לחלוטין, אך כשהיא סופגת לחות, זה עלול להיות מסוכן. אנו עוקבים בקפידה אחר זרם החשמל במהלך הבדיקות. אנו רוצים לוודא שגם בסביבה חמה מאוד, המחמם יישאר בטוח ולא יגרום לדליפת חשמל במקומות לא רצויים. האיזון הנכון אפשר לחשוב, “פשוט סגרו את המחמם היטב!” אך זה לא כל כך פשוט. אם המחמם סגור טוב מדי, החום נלכד בתוכו. אז החוטים החשמליים נשרפים, כי הם לא יכולים לנשום. זו מעין מלחמה – אנו משקיעים הרבה זמן בחיפוש אחר האיזון הנכון, כך שהמחמם יוכל לעמוד בתנאי הלחות מבלי להתחמם יותר מדי. אנו לא מתעניינים בנתונים התיאורטיים. אנו פשוט ממשיכים ללחוץ על המחמם עד שהוא נשבר, כדי לדעת בדיוק איפו נמצא הגבול.