למה אנחנו מעריכים את מערכות החימום של השירותים בבדיקות קשות של חום ולחות
בואו נהיה כנים: השירותים הם סיוט עבור מוצרי אלקטרוניקה. יש שם אדים רבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, ושינויים בטמפרטורה שעלולים לגרום לרוב המוצרים להפסיק לעבוד. אם אתם מחפשים מערכת חימום בעלת דרגת IP66, ברור שסתם חומר סגירה רגיל אינו מספיק. לכן אנחנו לא סומכים רק על הנתונים במפרט הטכני. אנחנו מעריכים כל בקבוק כזה באמצעות בדיקות חום ולחות. בעצם, אנחנו מנסים לשבור אותם במעבדה, כדי שהם לא יתקלקלו בבית שלכם.
המציאות של כשל בחומרי הסגירה
דרגת IP66 היא נהדרת – היא אומרת שהמוצר יכול לעמוד בפני ריסוסים חזקים ולמנוע חדירת אבק. אבל חומרי הסגירה אינם קבועים. עם הזמן, החום מהפנס האינפרא-אדום והלחות הקבועה באוויר פוגעים בחומרי הסגירה. הם מתכווצים, מתקשים, ונהיים שבירים. אנחנו מדמים שנים של שחיקה על ידי הכנסת המערכות לחדרים עם לחות גבוהה. זה גורם ללחות לחדור לתוך המוצר. אם חומר הסגירה לא טוב מספיק, החוטים הפנימיים מתחילים להתקלקל. אנחנו מחפשים סימני חמצון על החוטים או דליפות קטנות שעלולות לגרום לקצר.
בעיית ה”נשימה”
הפנסים האינפרא-אדומים נהיים חמים מאוד. זה יוצר הבדל לחץ מוזר בין הפנים החם לבין האוויר הקר והלח בחוץ. זה יוצר אפקט של “נשימה” – המוצר “שואב” לחות דרך כל פתח קטן שהוא יכול למצוא. אנחנו מבזבזים הרבה זמן בבדיקה של האופן בו המוצר מתרחב כשהוא חם, לעומת האופן בו חומר הסגירה מתרחב. אם הפלסטיק או המתכת מתעקמים אפילו במעט, דרגת IP66 כבר לא תקפה.
קבלת ההחלטות הקשות
יש עוד בעיה: כדי לקבל חומר סגירה אמין, צריך להגביל את זרימת האוויר. זה אומר שיותר חום נשאר בתוך המוצר. זו סיטואציה של ויתורים – אתם מקבלים מוצר עמיד למים, אבל החלקים הפנימיים יהיו חמים יותר. כדי שהמוצרים האלקטרוניים לא יישרפו, אנחנו משתמשים בחומרים טובים יותר שיכולים לעמוד בחום. זה עולה לנו יותר כסף, אבל זו הדרך היחידה להבטיח שהמוצרים לא יתקלקלו אחרי שישה חודשים בחדר לח. אנחנו לא מנחשים כמה זמן המוצרים האלה יחזיקו. אנחנו פשוט ממשיכים לשפר את הפרוטוטייפים עד שהם יתקלקלו, ואז אנחנו משפרים אותם עוד יותר.